מתוך זכרונות ילדות של דליה יאירי, סבתא , אמא של אמא שלי.
"אני מתאמצת לחשוב מה הוא זיכרון הילדות הראשון שלי, והדברים מתבלבלים ומתערבים זה בזה. אולי זה המשחק בחול עם פרידהל'ה הבת של השכנים, בחצר הבית בתל אביב ברחוב חובבי ציון 35, כשעשתה לי עוגת בוץ על הראש... אולי הסוס המת ברחוב בוגרשוב, אחרי ההפצצה היחידה על תל אביב. סוס מת באמצע הכביש והמון אנשים שקטים מאד מביטים בסוס וזה על זה. או אולי העין הגדולה והירוקה של מכשיר הרדיו בבית. כן, היתה לו עין לרדיו הגדול. מאירה, קוסמת. כל לילה לפני השינה הייתי מציצה אל החדר שבו היה הרדיו, לראות את העין הירוקה ולשמוע את אבא שלי מנסה 'לתפוס' תחנות. זיכרון מוקדם מאד הזיכרון הזה. אני רואה את הסורגים של מיטת הילדים בה ישנתי אז...
קשה להפריד את גוש הזיכרונות לפרטים, לפרוט את הילדות לימים, חודשים ושנים. קשה לנתק את הילדות הפרטית שלי מימי ילדותה של המדינה. ילדות שיש בה דלי וחול ים אך גם חול בשקים במבואות הבתים - שקי חול שבאו להגן מרסיסי פצצות. ילדות של סודות מאחורי דלת נעולה, כשההורים מתלחשים בשפה אחרת. ילדות של תרומה לקרן הקיימת, ניירות שחורים על חלונות הבתים, עוצר, חיילים בריטיים... ילדות היא ילדות, אני אומרת לעצמי. אנחנו חיים את הילדות לפחות שלוש פעמים. פעם כשאנחנו ילדים, אחר כך כהורים ובפעם השלישית כשהורינו הולכים לעולמם ומשאירים אותנו לבד עם הזיכרונות."
"אני מתאמצת לחשוב מה הוא זיכרון הילדות הראשון שלי, והדברים מתבלבלים ומתערבים זה בזה. אולי זה המשחק בחול עם פרידהל'ה הבת של השכנים, בחצר הבית בתל אביב ברחוב חובבי ציון 35, כשעשתה לי עוגת בוץ על הראש... אולי הסוס המת ברחוב בוגרשוב, אחרי ההפצצה היחידה על תל אביב. סוס מת באמצע הכביש והמון אנשים שקטים מאד מביטים בסוס וזה על זה. או אולי העין הגדולה והירוקה של מכשיר הרדיו בבית. כן, היתה לו עין לרדיו הגדול. מאירה, קוסמת. כל לילה לפני השינה הייתי מציצה אל החדר שבו היה הרדיו, לראות את העין הירוקה ולשמוע את אבא שלי מנסה 'לתפוס' תחנות. זיכרון מוקדם מאד הזיכרון הזה. אני רואה את הסורגים של מיטת הילדים בה ישנתי אז...
קשה להפריד את גוש הזיכרונות לפרטים, לפרוט את הילדות לימים, חודשים ושנים. קשה לנתק את הילדות הפרטית שלי מימי ילדותה של המדינה. ילדות שיש בה דלי וחול ים אך גם חול בשקים במבואות הבתים - שקי חול שבאו להגן מרסיסי פצצות. ילדות של סודות מאחורי דלת נעולה, כשההורים מתלחשים בשפה אחרת. ילדות של תרומה לקרן הקיימת, ניירות שחורים על חלונות הבתים, עוצר, חיילים בריטיים... ילדות היא ילדות, אני אומרת לעצמי. אנחנו חיים את הילדות לפחות שלוש פעמים. פעם כשאנחנו ילדים, אחר כך כהורים ובפעם השלישית כשהורינו הולכים לעולמם ומשאירים אותנו לבד עם הזיכרונות."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה