דליה יאירי-דולב
דליה נולדה ב 23 לנובמבר 1936 בתל אביב. חיה עם הוריה בתל אביב, ברחוב חובבי ציון. בית קטן ליד רחוב דיזנגוף. למדה בבית ספר "תל נורדאו" עד כיתה ח'. אחותה נורית נולדה כשהיתה כבת תשע, עד אז היתה בת יחידה.
"נולדתי וגדלתי ברחוב חובבי ציון בתל אביב. הרחוב נמצא במרכז תל אביב קרוב מאד לים. מהבית אפשר היה לשמוע בלילות את נהמת הגלים. היינו הולכים ברגל ברחוב בוגרשוב עד הים , מרחק של חמש דקות הליכה. אבא שלי התעקש שאדע את משמעות כל שם של רחוב. הרחוב המקביל לנו היה רחוב שלום עליכם, על שמו של הסופר שלום עליכם, שזה היה שם ספרותי שלו. שמו האמיתי היה שלום רבינוביץ.הוא כתב את טוביה החולב , ואת מוטל בן פייסי, שהיו סיפורים ידועים ואף עובדו למחזות. אחר כך בא רחוב סירקין על שם אחד מאבות הציונות . אחר כך הגיע רחוב בן יהודה , על שמו של מחדש השפה העברית אליעזר בן יהודה, ובסוף רחוב הירקון...
אבא שלי היה הולך אתי ברחוב ואני הייתי חייבת לחזור ולספר לו מה כתב שלום עליכם, מה זה ציונות, ומה משמעות חידוש השפה העברית.
עד היום אני זוכרת את סדר הרחובות ומשמעותם. "
בהיותה בכיתה ח' עברה המשפחה לירושלים בעקבות עבודתו של אביה, שהיה פקיד בממשלה.
למדה בתיכון "ליד האוניברסיטה".
"שנאתי את המעבר שלנו לירושלים. תל אביב היתה עיר מחייכת, בתים חדשים למדי, מסויידים לבן, רחובות פתוחים שאפשר היה לשחק בהם , וירושלים היתה עיר קודרת. עצובה. בתי אבן כבדים, אין משחקים על מדרכות, הכל רציני יותר . כל החברים והחברות שלי היו בתל אביב , והקשרים אט אט נותקו כי לא היה לאף אחד טלפון, או מכונית פרטית שבה אפשר לקפוץ לביקור בתל אביב. אבל במשך הזמן רכשתי חברים חדשים, בית הספר שליד האוניברסיטה היה נפלא ומעניין, ותל אביב נעשתה זכרון רחוק. "
התגייסה לנח"ל. בהיותה חיילת בנח"ל הכירה את עוזי יאירי שהיה לימים בעלה וסבא שלי.
"בתל אביב הייתי בתנועת השומר הצעיר, אך בירושלים מצאו חן בעיני הילדים מהתנועה המאוחדת , ואז הצטרפתי לשם , ונעשיתי פעילה ולימים מדריכה בתנועה. יצאתי לנחל כי רציתי , כמו כל חברי התנועה , ללכת להגשמה בקיבוץ. הגרעין שלי בנחל שלח אותי להדרכה בתנועה, כך שאת השנה הראשונה בצבא, אחרי טירונות, העברתי בהדרכת חניכים. בשנה השניה שלי בנחל הצטרפתי לחברים בקיבוץ נחל עוז. קיבוץ על גבול עזה . החיים שם היו קשים, הפגזות מדי פעם, ישיבה במקלטים ושמירה בעמדות.
אך היתה תחושה של להיות יחד, עם החברים הטובים ועם הידיעה שאנחנו עושים דבר חשוב.
את עוזי הכרתי כאשר לקח אתנו טרמפ לחג העשור של קיבוץ אורים בנגב, אליו נסענו כמה חברים מנחל עוז. כבר במכונית התחלנו לדבר , ולא הפסקנו... עוזי היה אז סמל בנחל, ובכל חופשה היה מגיע לנחל עוז.
אני עזבתי את הקיבוץ בתום השירות הצבאי והלכתי ללמוד. עוזי הלך לקורס קצינים ובסופו התחתנו. עוד בעודי סטודנטית נולדה בתי הבכורה טל. אמא של אורי."
דליה למדה עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, אבל החליטה לא לעסוק בתחום. בשנת 1962 נפתח קורס שדרים, הראשון ברדיו, והיא התקבלה לקול ישראל.
מאז עבדה כעיתונאית בקול ישראל עד שנת 2004, עורכת ומגישה בכירה של תכניות אקטואליה, יומני חדשות, יומן השבוע, "עניין אחר" ועוד.בשנת 1956 נישאה לעוזי יאירי.
בשנת 1958 נולדה אמא שלי, טל.
בשנת 1961 נולדו יעל ויובל, תאומים, הדודים שלי.
בשנת 1972 נולד גל וב 1974 נולדה מיכל.
כך בגיל צעיר היתה אמא ל 5 ילדים ואשת רדיו מצליחה.
"לא פשוט להיות אשתו של איש צבא קרבי. לא רק הבדידות של ימים ושבועות , גם החרדות בתקופות שבהן יודעים על מבצעים ופעולות מאחורי קווי האוייב , ולמעשה לא יודעים אם הוא משתתף , אם הוא בריא , אם לא נפגע. לא היו טלפונים סלולארים, וגם טלפון היה נדיר. למזלי היו תקופות שבהן עוזי היה בלימודים אקדמיים באוניברסיטה בירושלים , ואז למעשה היתה תקופה שבה חיינו חיים נורמלים שלא הכרנו."
בשנת 1975 נהרג עוזי יאירי, שהיה אל"מ בצבא, על ידי מחבלים במלון סבוי. עוזי היה מפקד בכיר בצה"ל, פיקד על סיירת מטכ"ל במלחמת ששת הימים, על חטיבת הצנחנים במלחמת יום כיפור, ועוד תפקידים בכירים בצבא.
ב 5 למרץ 1975 הגיעו מחבלים בסירת גומי לחופה של תל אביב. הם השתלטו על מלון קטן בשם "סבוי" שנמצא בסמוך לטיילת על מנת לתפוס בני ערובה ולשחרר מחבלים תמורתם. סבא שלי שנקרא למקום בתוקף תפקידו פגש שם את חייליו מהעבר, חיילי סיירת מטכ"ל ורצה לסייע להם להשתלט על הבניין. הוא נפגע מאש המחבלים בעודו פורץ לבניין.
בשנת 1977 התחתנה דליה עם ד"ר ערן דולב שהיה אז קצין רפואה ראשי, היום פרופסור לרפואה.
בכל שנות עבודתה עד היום עוסקת בפעילות ציבורית בהתנדבות:
חברה בהנהלת קרן הקולנוע, חברת דירקטוריון בעמותת "אור ירוק" למניעת תאונות דרכים, חברת דירקטוריון בתחנת הרדיו "רדיוס".
כיום עוסקת בצילום ובכתיבה.
עד כה פרסמה :
· סדרת ספרי ילדים בשם ''אינכזה'' עם המאייר אבנר כץ.
· ספר בנוי על תכנית רדיו בשם ''אמא של חייל''
· ספר על אלימות במשפחה ''אסור להרים ידיים'' עם רונית לבארי
· ספר שירים בואו ימים מפוייסים – בהוצאת כרמל 2007
· ''תזמורת בגוף יחיד'' בהוצאת כרמל 2009-הוגש לפרס מטעם הוצאת כרמל
